חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951

יולי 2012

להלן סקירה תמציתית של הנושא שבנדון.
א. הגדרות
שעות עבודה:
• הזמן בו עומד העובד לרשות העבודה, כולל הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר, אך לא כוללות הפסקות בהן העובד לא עומד לרשות העבודה כפי שמוגדר בחוק כ"הפסקה".
• שעות הפסקה בהן העובד אינו עומד לרשות המעביד אינן נחשבות כשעות עבודה (עב' 6661/05 יעקב דואק נ' מסיעי כרמית בע"מ, ניתן ביום 16.7.2009, ע"י מותב בהרכב כב' השופטת א' עציון ונציגי הציבור גב' זיגלמן ומר פוטרמן).
יום עבודה: 8 שעות ביום רגיל, ו – 7 שעות בעבודת לילה, בערב שבת (יום שישי) ובערבי חג אם לא נקבע יום עבודה ארוך יותר בתקנות או בהסכם קיבוצי שאושר על ידי השר.
שבוע עבודה: 45 שעות עבודה (עפ"י החוק); 43 שעות שבועיות (עפ"י צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה - עיקרו של צו זה בנושא שעות עבודה, הוא העמדת שעות העבודה בשבוע על 43 שעות ושכר השעה יחושב על בסיס 186 שעות לחודש עבודה ללא הפחתה בשכר).
שעות נוספות: השעות שעמד העובד לרשות העבודה מעבר לתחומו של יום העבודה הרגיל או שבוע עבודה רגיל.
מנוחה שבועית:
• אם לא נקבע אחרת בתקנות, אורך המנוחה השבועית לעובד הינו 36 שעות ברציפות.
• המנוחה השבועית תכלול: ליהודי את יום השבת, לגבי מי שאינו יהודי אחד מהימים – שישי שבת או ראשון – לפי בחירתו.
• לא ניתן לתת יום מנוחה שבועי ביום שלא מהימים שפורטו לעיל (הגדרת מנוחה שבועית).
עבודת לילה:
• שעות עבודה, ששתי שעות מהן נמצאות בתחום שבין 22.00 בלילה ל 06.00 בבוקר שלמחרת. לעניין זה יש לציין כי מספיק ששתי שעות בלבד ליום עבודה תחולנה בתחומים הנקובים בחוק כדי שהעובד יקבל את הזכויות מכוח החוק עבור כל השעות בהן עבד ברציפות לשעתיים האמורות.
ב. היתר לעבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית
• אסור להעביד עובד בשעות נוספות או במנוחה השבועית ללא היתר משר התעשייה המסחר והתעסוקה (על פי סעיף 10 לחוק יש עבודות מותרות).
• ישנם 2 היתרים כלליים עיקריים : 1) היתר כללי להעבדה בשעות נוספות לכל העובדים אשר מתיר את העבדת כלל העובדים במשק 4 שעות נוספות ליום, אך לא יותר מ – 12 שעות נוספות לשבוע, וזאת ללא צורך בהיתר מיוחד. 2) היתר כללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים בהם עובדים שבוע עבודה בן 5 ימים אשר מתיר העבדה בימים א' – ה' 3.4 שעות נוספות ליום (מי שעובד 5 ימים בשבוע אמור לעבוד 8.6 שעות ליום. 3.4 הוא ההפרש בין 8.6 ל - 12). כמו כן ביום שאינו נמנה עם ימי העבודה הרגילים ואינו יום מנוחה שבועי ניתן לעבוד 6 שעות נוספות. בכל מקרה אסור שסך השעות הנוספות לשבוע יהיה מעל ל- 15 שעות. מי שחל עליו ההיתר הזה, לא יחול עליו ההיתר הקודם.
• ביום המנוחה השבועית חל האיסור על בעל חנות לסחור בחנותו, ועל בעל בית מלאכה או מפעל לעבוד בבית מלאכתו או במפעלו.

ג. היתר מהמעסיק לעבוד בשעות נוספות
• על מנת שעובד יהיה זכאי לקבלת תשלום בגין שעות נוספות עליו לקבל היתר מפורש מן המעסיק לעבודה בשעות אלה, ואם לא קיבל היתר כזה או לחילופין פעל בניגוד לאיסור של מעסיקו לעבוד שעות נוספות הרי שלא יהיה זכאי לכל תשלום בעבורם אף אם עבד בפועל שעות אלה.

ד. גמול עבודה בשעות נוספות
• עובד שעבד שעות נוספות, זכאי לתוספת של 25% לפחות משכרו הרגיל לכל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות, כל שעה נוספת מעבר לזה מזכה את העובד בתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל.
• שעות נוספות נבדקות קודם כל ברמה היומית ואח"כ ברמה השבועית (אך אף פעם לא ברמה חודשית). דהיינו, ראשית יש לבדוק את מספר השעות שעבד העובד ביום ספציפי - במקרה בו עבד העובד מעל 8 שעות עבודה ביום במקום עבודה בו עובדים 6 ימים בשבוע, או במקרה בו עבד העובד מעל 9 שעות עבודה ביום במקום עבודה בו עובדים 5 ימים בשבוע, הרי ששעות עבודה אלה (מעל ל-8 או 9 שעות לפי העניין) נחשבות כשעות נוספות.
• בגין השעתיים הנוספות הראשונות באותו יום יש לשלם לעובד 125% בגין כל שעה, ועל השעה הנוספת השלישית והלאה - 150% בגין כל שעה (במקרה בו נקבעה בהסכם קיבוצי/צו הרחבה ענפי, הסכם קיבוצי מיוחד, חוזה עבודה אישי או נוהג במקום עבודה תמורה גבוהה יותר בגין עבודה בשעות נוספות, יש לשלם לעובד את התמורה הגבוהה יותר). לפיכך, לעובד שביום עבודה אחד החסיר שעתיים וביום שלמחרת נשאר שעתיים נוספות, יש לקזז שעתיים בתעריף 100% ולשלם בעד שתי שעות נוספות 125%.
• בדיקה ברמה השבועית – במקרה בו עבד העובד מעל 43 שעות רגילות בשבוע, הרי ששעות העבודה שמעל 43 השעות הרגילות נחשבות כשעות נוספות.
• עבודה ביום הפנוי – במקרה בו עובד בא לעבודה ביום הפנוי – אם באותו שבוע העובד טרם השלים 43 שעות עבודה רגילות, אזי השעות שיעבוד ביום הפנוי יחשבו כשעות בתעריף 100% עד שתושלם המכסה השבועית (ל-43 שעות) ומעבר לכך יהיה מדובר בשעות נוספות (דהיינו - השעות 44 ו-45 יהיו בתעריף 125% והשעה ה-46 ואילך יהיו בתעריף 150%). ובמקרה בו באותו שבוע העובד השלים כבר 43 שעות רגילות, אזי השעות שיעבוד ביום הפנוי ייחשבו כולן כשעות נוספות והתמורה בגינן תחושב כמפורט לעיל.
• לגבי עובד המקבל את שכרו על בסיס חודשי או יותר מכך ישנה אפשרות לתת לו, במקום הגמול, מנוחה של שעה ורבע לכל אחת משתי שעות נוספות ומנוחה של שעה וחצי לכל שעה נוספת שלאחריהן (וזאת מבלי לפגוע בגובה השכר הקבוע לאותו חודש או תקופה).

ה. גמול עבודה במנוחה השבועית
• עובד שעבד במנוחה השבועית זכאי לתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל בעבור כל שעת עבודה. לעובד המקבל שכרו על בסיס חודש או יותר ניתן לתת לעובד, במקום הגמול, מנוחה של שעה וחצי בעבור כל שעת עבודה במנוחה השבועית (וזאת מבלי לפגוע בגובה השכר הקבוע לאותו חודש או תקופה).

ו. הסכם בדבר שעות נוספות גלובליות
כאשר מעסיק מתכוון להעסיק עובד בשעות נוספות ומעוניין לשלם על כך תוספת גלובלית למשכורתו של העובד, עליו :
1. לייחד רכיב נפרד בתלוש המשכורת - "תוספת שעות נוספות גלובלית" - כך שיהיה מדובר בתוספת המאובחנת בצורה ברורה בתלוש השכר משכר העבודה היסודי, ואז - לא ייווצר מצב של תשלום שכר כולל.
2. לחשב את שיעור התוספת באופן ששיעורה יהיה לפחות מה שהיה משתלם לעובד עפ"י חוק שעות עבודה ומנוחה אילו קיבל גמול שעות נוספות בעד השעות הנוספות שעבד בפועל. לשם כך, יש לסכם מראש על מספר מרבי של שעות נוספות אליהן מתייחסת התוספת, כאשר יש להקפיד על כך כי המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות מעבר למותר עפ"י החוק.

ז. חובת ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה
• בהתאם לסמכות שניתנה לשר בסעיף 25ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח–1958, קבע השר חובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי.
• הפרטים שירשמו בפנקס – שמו הפרטי ומשפחתו של העובד, מס' תעודת הזהות, כתובת, תאריך תחילת עבודה, שעות העבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית וסיום העבודה אצל המעביד.
• מובהר, כי על המעסיק לפרט בתלוש השכר, בין היתר, את מספר ימי העבודה שהעובד עבד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר, ואת מספר שעות העבודה שהעובד עבד בפועל בתקופה זו (לרבות מספר שעות נוספות), אלא אם מדובר בעובד שתנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו.
• להרחבה נוספת בנושא אנא ראו מאמר באתר משרדנו בעניין חוק הגנת השכר (תיקון 24), התשס"ח-2008.

ח. נטל ההוכחה של שעות נוספות
• תיקון 24 לחוק הגנת השכר, קבע את הסנקציה לאי מעקב זה - בדמות הפיכת נטל ההוכחה בתביעה לשכר עבודה בגין שעות נוספות (בין היתר), אשר הסדיר מחדש את חובת המעסיק לנהל רישום מסודר בעניין זה.
• על מנת לחזק את מעמד הרישום ועל מנת להקל על עובדים להוכיח את תביעתם, נקבעה החזקה הבאה: בתביעה אזרחית לתשלום שעות נוספות, יועבר על המעביד הנטל להוכיח את שעות העבודה שעבד העובד אם לא ניהל רישומי שעות כדין - עד 15 שעות שבועיות או עד 60 שעות חודשיות.

ט. התיישנות
• תביעה בגין שעות נוספות מתיישנת לאחר 7 שנים.

י. תחולת החוק
• חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על : נוער עובד (שלגביו הוראות מיוחדות בחוק עבודת הנוער), שוטרים וסוהרים, חלק מעובדי המדינה, יורדי ים, עובדי דיג, אנשי צוות אוויר, עובדים בתפקידי הנהלה, במשרות אמון אישי ועובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
• בפסיקת בתי הדין לעבודה, נקבע לגבי עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, כי החוק מותיר את ההכרעה לגבי תחולתו במקרה מסוים לנתונים הספציפיים. בכל מקרה ספציפי יש לבחון את מהות התפקיד כפי שהיא באה לידי ביטוי במסגרת ההעסקה הנתונה, את מאפייניו, סמכויותיו, מיקומו בארגון וכיוצ"ב, וזאת על רקע מטרותיו החברתיות של חוק שעות עבודה ומנוחה והמגמה לפרש את ההוראות המחריגות מתחולתו סוגים שונים של עובדים באופן דווקני ובצמצום.
• בתי הדין פרטו בפסקי הדין את הקריטריונים שיש לשקול כשבאים לסווג תפקיד במקרה ספציפי, אך חזרו והדגישו כי אין מדובר ברשימה סגורה וממצה וכי יש לבחון אותם על רקע טיבו ואופיו של כל ארגון. בכל מקרה יש לבחון את מכלול הנתונים והנסיבות.
• בהקשר זה יודגש כי החוק מדבר על אפשרות פקוח על שעות העבודה והמנוחה, ולא על פיקוח בפועל, והשוני בין השניים ברור. לא בודקים אם למעביד פלוני היה למעשה פיקוח על שעות העבודה והמנוחה של עובד פלוני, אלא האם תנאי העבודה ונסיבותיה, אפשרו פיקוח כאמור. נקבע כי העובדה שהועמדו לרשות עובד אמצעי תקשורת משוכללים (טלפון נייד, איתורן וכדומה) לצרכי העבודה, אינה מביאה בהכרח למסקנה כי תנאי העבודה מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו. יש לבחון כל מקרה לגופו.
• יש לציין כי הנטל להוכיח כי עובד נכנס למסגרת החריגים, כך שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו, מוטל על המעביד.

י"א. עבודת לילה
• כאמור לעיל, החוק קובע כי יום עבודה של עובד בישראל לא יהיה יותר מ-8 או 9 שעות (תלוי בהיקף ימי העבודה השבועיים). מבחינת עבודת לילה, יום העבודה נקבע באופן קצר בשעה אחת. הרציונל מאחורי קביעה זו הוא כי העבודה בלילה דורשת מהעובד "מאמץ רב יותר". עם זאת, "עבודת לילה" איננה כל עבודה אשר מתבצעת משקיעת החמה ועד זריחת השמש. מדובר רק בעבודה אשר לפחות שעתיים ממנה מצויות בתחום השעות שבין עשר בלילה ושש בבוקר. היות ויום העבודה בלילה הינו "יום עבודה קצר", העובד יהיה זכאי לגמול ביתר החל מהשעה ה-8 או ה-9.
• חשוב לציין כי ישנם מספר חוקים אשר אוסרים את העסקת העובד בלילה. לדוגמא, חוק עבודת נשים, חוק עבודת נוער, וחוק איסור אפיית לילה. עם זאת, חוק שעות עבודה ומנוחה איננו קובע איסור כאמור. ההתייחסות היחידה של החוק הנ"ל לעבודה בשעות הלילה הינה בקביעת יום עבודה מקוצר (אשר מעניק "שעות נוספות" כבר לאחר שמונה שעות עבודה). כמו כן, החוק מגן גם על העובדים מחלוקה לא שווה בנטל שעות הלילה ונקבע כי במפעל בו העובדים מועסקים במשמרות, עבודות הלילה לא יוטלו על חלק מהעובדים בלבד.

לפרטים נוספים אנא פנו למשרדנו בטלפון 073-7417373 או באמצעות טופס צור קשר

בכבוד רב ובברכה,

לירון מזרחי-פיליפסון, עו"ד