יתרונות ברכישה עצמית של ניירות ערך

ישנן סיבות שונות ומגוונות לכך מדוע רכישה עצמית של ניירות ערך (Buy Back) הפכה בשנים האחרונות לפרקטיקה מקובלת בעולם התאגידי. להלן סקירה קצרה (ובלתי ממצה) של הסוגיה.

המקרה הטיפוסי של רכישה עצמית הוא כאשר חברה ציבורית רוכשת את מניותיה-שלה מציבור המשקיעים (בעלי המניות שלה). לאחר מעשה, המניות המוחזקות בידי החברה הופכות למניות רדומות ומאבדות את זכויות ההצבעה שלהן. אין מדובר ברכישת מניות לצורך מכירתן מחדש בטווח הנראה לעין, שכן הקצאתן מחדש לציבור תהיה כרוכה בתשקיף ובעלויות נלוות גבוהות לחברה.

במישור התאגידי, רכישה עצמית כרוכה בעמידה במבחני החלוקה שלפי חוק החברות (מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון) שכן, בדומה לחלוקת דיבידנד, מדובר בחלוקה של רווחי החברה הלכה למעשה. סיבה נוספת להשוואה לדיבידנד לקוחה דווקא מעולם המימון, שכן רכישה עצמית, כמו דיבידנד, משמשת ככלי להעברת ערך מהחברה לבעלי מניותיה.

בעוד שבחלוקת דיבידנד מקבלים בעלי המניות את המזומן לידיהם ומחוייבים בתשלום מס על-כך, הרי שבמקרה של רכישה עצמית, מקבלים בעלי המניות (שלא מכרו את המניות וקיבלו כבר את התמורה מהחברה) ערך מוסף בשל העלייה במחיר המניה ובשוויו דה-פקטו.

יתרון נוסף, הלקוח מהמישור הפיננסי, הוא שעצם הקטנת כמות המניות שבידי הציבור, מגדילה את הרווח למניה. מאחר והרווח למניה מחושב מתוך הרווח הנקי חלקי מספר המניות (שבידי הציבור). יתרון זה עשוי להוות קריטריון חשוב בהחלטת השקעה עתידית בחברה. אך מעצם הקטנת כמות המניות שבידי הציבור קיים יתרון משמעותי נוסף דווקא במישור התאגידי. היות ומי שלא מכר את מניותיו לחברה ונותר כמחזיק, נהנה מגידול בזכויות ההצבעה שלו. הסיבה לכך כאמור, היא שכאשר המניות הן רדומות הן למעשה מאבדות את זכויות ההצבעה הצמודות להן. ולפיכך, בעלי המניות שנותרו מחזיקים נהנים מיחס פרו-ראטה גדול יותר משהיה קודם הרכישה העצמית. לעיתים תכופות, זהו כלי בידי בעל השליטה להגדיל את מרחב ההשפעה שלו בחברה.

רכישה עצמית אף מסייעת לבעל שליטה המעוניין לבצע הצעת רכש לקניית מניותיה של החברה במטרה להפכה לפרטית (going private), שכן עצם העובדה שהחברה הקטינה את הכמות המניות שבידי הציבור, חוסכת ממנו את לרכוש את אותה הכמות בעצמו.

עניין נוסף ומשמעותי העומד לזכות רכישה עצמית טמון בכך שעצם החלטת החברה לרכוש את מניותיה, מעידה כי החברה סבורה שמחיר מניותיה בדיסקאונט ואינו משקף את ערכן האמיתי. דהיינו, החברה מאמינה בהתנהלות העסקית שלה, בנתוני הדוחות שלה, ברווחים, בצמיחה ובשווי המאזני, ומכאן מסיקה שהמחיר בו המניה נסחרת, נמוך כרגע מכפי שוויה האמיתי. ולפיכך קיימת הזדמנות לרכוש את המניות באותה העת, בטרם השוק הבין זאת ויעלה את מחיר המניה לשוויה האמיתי. זהו למעשה איתות של נושאי המשרה של החברה לשוק המשקיעים, כי מצב החברה הוא יותר טוב מכפי שהשוק מתמחר זאת.

שלכם, ליאור אתגר