נהיגה בשכרות: קריטריונים להשבתת כלי רכב

נהיגה בשכרות נתפסת בקרב הציבור כאחת התופעות השכיחות והמדאיגות אשר השתרשו להן במחוזותינו.
כחלק במלחמת החורמה בנגע של נהיגה בשכרות ובעקבות תיקון 66 לפקודת התעבורה, הקנה המחוקק לקצין משטרה סמכות לאסור על שימוש ברכב שנעברה בו עבירה של נהיגה בשכרות.

נשאלת השאלה, מה הדין בסיטואציה עת הבן נוטל את מפתחות הרכב של אביו ונתפס נוהג תחת שכרות, האם למשטרה סמכות להחרים רכב של נהג כאשר הרכב אינו שייך לו?

מקרה זה הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, בית המשפט ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים.

להלן התרחשות המקרה: חייל בשרות סדיר נתפס נוהג בשכרות ברכב אביו. קצין משטרה פסל את רישיונו של הנהג למשך 30 יום. אביו, בעל הרכב זומן לשימוע אצל קצין משטרה אשר הלה החליט להוציא צו המורה על איסור שימוש ברכב למשך 30 יום. האב ביקש מבית המשפט לבטל את הצו בטענה כי הוא זקוק לרכב לצורך הגעתו לעבודה באשדוד. כמו כן, טען האב כי מסר את הרכב לבנו וזאת רק לאחר שהזהירו לבל יעבור עבירת תנועה.
בית המשפט דחה את טענת האב

טיפ שבועי: חלילה ונקלעתם למצוקה והנכם ממהרים לבית החולים, שמרו על המסמכים הרפואיים, והיה ותזדקקו להם במידה שבוצעה עבירת תנועה.

אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי, ואין האמור בו מהווה ייעוץ משפטי.