"עקרונות הגישור"

מאת: אמיר זימן, עו"ד, מנהל עסקים ומגשר

אמיר זימן
עו"ד, מנהל עסקים ומגשר מוסמך ע"י לשכת עורכי הדין. בעל ניסיון ניהולי ועסקי רב בתעשייה הביטחונית ובגישורים עסקיים. בעל תואר L.L.B בהצטיינות במשפטים ותואר B.A בכלכלה מאוניברסיטת חיפה, ותואר M.B.A במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב.
לשעבר: מנהל יחידה עסקית של השבחות מסוקים באלביט מערכות בע"מ, יועץ משפטי של המועצה המקומית התעשייתית - רמת חובב ושל הועדה המקומית לתו"ב וכעו"ד מתמחה בדיני איכות הסביבה ומים, תכנון ובנייה, מקרקעין, נדל"ן, ליטיגציה, מיסוי, משפט מנהלי, בוררויות ובתחום אזרחי-מסחרי
היום: כיועץ למשהב"ט ולמשרד התמ"ת ובעל משרד לגישור עסקי, שיתופי פעולה ויישוב סכסוכים.

מאמר זה מתאר בכלליות את עקרונות הגישור.

מהו גישור:
גישור היא שיטה לפתרון סכסוכים המתאפיינת בהתחקות אחר האינטרסים של הצדדים, במקום ראייה צרה של הסכסוך המובא להכרעה.
בהליך הגישור מנסה המגשר להביא להסדר שיהיה מקובל על שני הצדדים (Win-Win ) בצורה פעילה, בהסכמת הצדדים, מבלי שתהיה לו סמכות לכפות פתרון. בכך שונה הגישור ממרבית השיטות האחרות לפתרון סכסוכים כמו משפט או בוררות.
במהלך הגישור מנסה המגשר להבהיר עם כל צד מהם האינטרסים שלו, אשר במידה ויקבלו מענה, הוא יהיה מוכן לסיים את הסכסוך בהסכם. לאחר שהתחקה המגשר עם כל צד אחר האינטרסים שלו, מובאים האינטרסים (אשר הצדדים הסכימו לחשוף) לידיעת הצד השני.
הגישור הוא הליך וולונטרי, שזכות כל צד להפסיקו בכל שלב, ולכן הסכם יכול להתגבש רק במידה ויענו האינטרסים של כל צד. לאחר שמוצגים בפני הצדדים האינטרסים שלהם, מנסים הצדדים, בהנחיית המגשר, לחשוב על פתרונות אפשריים לסיום הסכסוך שיתנו מענה לאינטרסים.
ברוב המקרים, ניתן להגיע להסכם שמקובל על שני הצדדים ובכך להגיע לידי סיום הסכסוך.
הליך גישור מקובל נמשך שעות בודדות במהלך פגישה אחת. במקרים מסוימים, ייתכן וידרשו פגישות נוספות אולם בכל מקרה, הליך זה הינו זול באופן משמעותי וקצר באופן משמעותי מכל אלטרנטיבה אחרת כמו הליכי משפט או בוררות.

הליך גישור:
בד"כ מתחיל הליך גישור לאחר שקיבל המגשר אישור משני הצדדים, או באי כוחם, כי הצדדים מעוניינים בקיום הליך גישור לצורך פיתרון / סיום סכסוך או בכדי למצוא את הדרך לשיתוף פעולה. לאחר קבלת הסכמת הצדדים, קובע המגשר מועד לישיבת גישור.
ישיבת הגישור תתקיים בד"כ במקום ניטראלי, למשל משרדו של המגשר, או בכל מקום אחר שמתאים לישיבת גישור, בהתחשב במספר המשתתפים (הצדדים, באי כוחם והמגשר או המגשרים במידה והגישור מתקיים בהנחיית מספר מגשרים).
ישיבת הגישור תיפתח בהיכרות בין כל המשתתפים. לאחר מכן יסביר המגשר לצדדים מהו הליך הגישור, יעמוד על העובדה כי מדובר בהליך וולונטרי וכי הצדדים חופשיים לעזבו או לסיימו בכל עת, יזכיר כי מדובר בהליך סודי וחסוי וכי לא ניתן לחשוף מידע שהועלה במהלך הגישור (כמו הצעות לפתרונות, נכונות לויתור וכו') ובמיוחד את העובדה כי לא יהיה ניתן להעיד את המגשר על מהלך הגישור ודברים שנאמרו בו בהליך משפטי. המגשר יזכיר כי מצופה מהצדדים לנהוג בתום לב במהלך הגישור ולעשות שימוש בשפה נאותה וכי במידה ויסיימו את ההליך בהסכם, ניתן יהיה להגישו לבית משפט ולקבל עבורו תוקף של פסק דין. לאחר מכן יתאר המגשר את הפרוצדורה של הליך הגישור (כפי שהיא מתוארת בהמשך) והצדדים יחתמו ביחד על הסכמה להליך גישור. צדדים שהופנו ע"י בית המשפט אינם צריכים לחתום על הסכמה להליך הגישור שכן ההסכם הקיים בתקנות חל עליהם.
עם סיום הצגת הליך הגישור וחתימת הסכם לקיום הליך גישור, יבקש המגשר כי כל צד יתאר את עמדתו לגבי הסכסוך, בקצרה. בד"כ יסכם המגשר את עמדת כל צד מיד לאחר השמעתה, על מנת לשקף את הדברים ולוודא כי כל הנושאים החשובים לאותו צד אכן הובנו. בגמר מפגש הפתיחה, יבקש המגשר משני הצדדים לצאת מחדר הגישור על מנת שיוכל לגבש עם עצמו החלטה, מי הוא הצד שאיתו כדאי וראוי להתחיל ישיבת גישור פרטית. שתי ישיבות הגישור הפרטיות יתקיימו, במידת האפשר, מיד לאחר ישיבת הפתיחה.
לאחר שבחר המגשר את אותו צד שאיתו יחל את הישיבה הפרטית, יכנס הצד הראשון לחדר הגישור, המגשר יזכיר לו שהפגישה חסויה ואותו צד יתבקש להגיב על דברים ששמע מהצד השני במהלך ישיבת הפתיחה או להוסיף כל מידע נוסף שיחפוץ. במהלך ישיבת הגישור הפרטית ינסה המגשר להבין מה הם אותם נושאים שחשובים לאותו צד. המגשר ירצה להבין פרטים הטכניים, סוג המחויבות, אופי הקשר, כיצד התנהלה מערכת היחסים קודם לכן, מה הגורמים שהביאו לסכסוך, האם מדובר בעניינים הקשורים לערכים, משאבים או צרכים וכיו"ב.
בפגישות הפרטיות מנסה המגשר לזהות את הפערים והכשלים בעמדות הצדדים, להציג את האלטרנטיבות המשפטיות או העסקיות, וכן להבין ביחד עם הצדדים מהם אותם קווים אדומים שחשובים להם במיוחד.
הפגישה הפרטית מסתיימת במיפוי הנושאים החשובים לכל צד ובבחינת האינטרסים (כלכליים, שביעות רצון, הכרה בנזק או בסבל וכו'...) של כל צד אשר במידה ויקבלו מענה, ניתן לסיים את הסכסוך בהסכם או להגיע לשיתוף פעולה.
לאחר הפגישות הפרטיות תתקיים פגישה משותפת נוספת, בשאיפה ברצף לאחר הפגישות הפרטיות אולם לפניה, ייקח לו המגשר פסק זמן בכדי לגבש עם עצמו גישה שנראית לו כאפשרית להצליח איתה אשר יש לה סיכוי ששני הצדדים יסכימו לה. המגשר ישתדל לעש לשמור על הקשת שימוש בגישה שתאפשר שמירה על הקשרים העסקיים ולאחות אותם על פני הגעה לסיום הסכסוך בדרך של ניתוק הקשר.
את המפגש המשותף יתחיל המגשר בהצגת הנושאים החשובים לכל צד והאינטרסים שלהם אשר במידה ויקבלו מענה ניתן להגיע להסכם. ברוב המקרים, זוהי תהיה ההזדמנות הראשונה של הצדדים להיווכח מה באמת חשוב לצד השני, שכן עד עתה הם היו עסוקים בהתמודדות עם העמדות של הצד השני ובהתגוננות או בהגבה למעשיו וכלל לא היו מודעים לאינטרסים של אותו צד.
בשלב זה ינסו הצדדים, בסיוע המגשר, להעלות רעיונות ופתרונות לסיום הסכסוך או למציאת דרך לשיתוף פעולה, תוך שהם שמים לב לכך שכל פיתרון חייב לתת מענה אינטרסים של הצדדים אחרת לא ניתן יהיה להגיע להסכם.
לעיתים הפתרונות באים על דרך הפשרה אולם כאן באה לידי ביטוי היצירתיות של הצדדים ויכולתם לגבש פתרון סינרגתי ש- "יגדיל את העוגה", תלוי כמובן באופי הסכסוך ואופי הצדדים והאם קיים סיכוי לאיחוי והמשך הקשר או שהיפרדות היא הדרך המתאימה ביותר במקרה הספציפי.
ייתכן שהצדדים יעדיפו להתפשר. תהליכי פשרה מביאים את הצדדים למצב בו הם לא זוכים בכל תביעותיהם או רצונותיהם כפי שהוצגו בעמדות הפתיחה, אך בהסתכלות כוללת, ייתכן ויעדיפו הצדדים "לקנות סיכון" ולהתפשר על פני ניהול מאבק משפטי יקר וארוך שסיכוייו מוגבלים, שלא לדבר על המאמץ הרגשי הנלווה לתהליך שכזה. יש לזכור שגם פשרה כזו יכולה להתקבל במידה והיא נותנת מענה לאינטרסים של הצדדים, אינה מעליבה ומכבדת את כל המעורבים.
במידה והצדדים מוצאים דרך לשתף פעולה או מתפשרים ומסיימים את הסכסוך, מתחיל שלב חשוב של ניסוח ההסכם ע"י הצדדים ובסיוע המגשר, באופן שיבטא את ההסכמות שהושגו ויציין מקומות ומועדי ביצוע ולפעמים גם מפרט סנקציות למקרה של אי ביצוע. הסכם זה, כאמור, יכול להיות מוגש לבית המשפט (בין אם ההליך החל בבית המשפט והועבר לגישור ובין אם ההליך החל עוד לפני הליך משפטי) לקבלת תוקף של פסק דין.

כללים החלים על המגשר:
על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993, על המגשר חלות החובות הבאות:
• לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
• לסרב לקבל מינוי לגישור אם יש בינו ובין אחד הצדדים קשר, או חשד לניגוד עניינים.
• להעמיד את הצדדים על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור בסכסוך.
• לא להשתמש בכל מידע המגיע אליו במהלך הגישור לכל צורך שאינו קשור בגישור.
• לא לגלות כל מידע שהגיע אליו במהלך הגישור לכל צד שאינו קשור לגישור לרבות בית משפט. סעיף זה ביחד עם חוק בתי המשפט שקובע כי דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, מקנה חיסיון למגשר, אם זה יוזמן לבית המשפט להעיד על דברים שנתגלו לו במהלך הגישור.
• לא להעביר מצד אחד לשני מידע שנתגלה לו על ידי אותו צד, אם נדרש לשמור מידע זה בסוד.
• לא לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו ולא לתת חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות אף אם היא בתחום מומחיותו.
• לא להיות צד להסכם אליו יגיעו הצדדים ולא לקבל כל זכויות או חובות על פיו.
כללים אלו מחייבים כל מגשר באשר הוא וחלקם באים לידי ביטוי אף בהסכם הנחתם בין המגשר והצדדים לגישור, עם תחילת הליך הגישור.