שימוש בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה- שלא באמצעות דיבורית

אין חולק על כך כי שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה, נחשב לאחת מעבירות התנועה המסוכנות ביותר, המחוקק קבע כי שימוש בטלפון אינו מחייב דיבור בזמן הנהיגה בהכרח.

תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה: "נהגת ברכב הנ"ל ובעת שהרכב היה בתנועה השתמשת בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית".
התקנה מתייחסת במפורש לשימוש בטלפון הנייד, ולאו דווקא לדיבור בטלפון בזמן נהיגה או שליחת מסרון, כפי שהציבור מפרש לא נכונה את התקנה.
משמעותה הישירה של תקנה זו, שאף עצם החזקתו של מכשיר הטלפון הנייד ביד, בזמן נהיגה נכנסת תחת כנפיה של תקנה זו.

סוגיה זו נידונה אין ספור פעמים בערכאות השונות ובסיטואציות מגוונות. במקרה אחד אף דן בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב בסוגיה של רוכב אופנוע אשר רכב על אופנועו כאשר מכשיר הטלפון שברשותו היה צמוד לאוזנו בחלקה הפנימי של קסדתו, בדיון שהגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע כבוד השופט בן יוסף להלן:
"דעתי היא שעיון בתקנה ובכללותה, על כל מרכיבה ויסודותיה, מחייב להגיע למסקנה שהאיסור הוא להשתמש בטלפון, כלומר לדבר בו, לשלוח ולקרוא מסרונים, לשחק בו, או אף להשתמש באפליקציות כגוןG.P.S , אך לא לשאתו בלבד.
הפרשנות הנכונה היא לראות קיומו של האיסור רק כאשר השימוש הוא שימוש אופייני למכשיר הטלפון, וכמוהן לטלפון חכם, לא שימוש בו כחפץ דומם.
פרשנות אחרת תביא לתוצאה בלתי סבירה בעייני, כי גם מי שמחזיק, כשהרכב בתנועה, טלפון סגור (כבוי) (אולי אף באריזתו בנסיעה מהחנות שנרכש לביתו) באופן שאינו קבוע ברכב, עובר עבירה".

אומנם אין זו פסיקה מחייבת את בתי המשפט לתעבורה, אך ניתן ללמוד ממנה עד כמה הסוגיה מורכבת ושנויה במחלוקת בקרב השופטים.

סעו כחוק ובזהירות.

אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי, ואין האמור בו מהווה ייעוץ משפטי.